עדכון מלשכת ח”כ משה פייגלין – ה’ תמוז תשע”ד
בס”ד
|
) | |
| עדכון פוליטי מלשכת ח”כ משה פייגלין | ||
ה’ תמוז תשע”ד – 03/07/14
אם אינך רואה את העדכון, לחץ כאן
לגרסת הדפסה, לחץ כאן
דבר תורה לפרשת בלק
„וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ ה’ וַתִּלָּחֵץ אֶל-הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת-רֶגֶל בִּלְעָם אֶל-הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ” (פרשת בלק – במדבר כב כה)
„דברים שרואים משם לא רואים מכאן” – הסביר שרון, והוא צדק (אבל מהכיוון ההפוך). כלומר, דברים שכל חמור רואה מכאן – מנהיג שתום עין ויהיה זה החכם ביותר, כבר לא מסוגל לראות.
לכאורה, זווית הראיה של בלעם ממרומי אוכפו – היתה טובה יותר מזו של האתון. ובכלל, האתון עיניה נעוצות באדמה, מבט הרוכב פונה קדימה. הציבור עסוק בעמל יומו – הוא בטוח שההנהגה הרוכבת עליו ומתפרנסת ממנו, ההנהגה החופשייה להביט למרחקים וניזונה ממיטב הדוחות המודיעיניים – היא וודאי רואה היטב את המתרחש. אולם את התמונה בארץ ישראל אי אפשר להבין בלי מבט אמוני. גם צילומי הלוויין אופק 9, לא יועילו. הנהגה כזו בארץ ישראל היא הנהגה עיוורת – שתומת עין – הנהגה חסרת חזון יהודי שעוסקת כל הזמן בחשבונות טקטיים ונידונה למאבק הישרדות מתמשך וחסר סיכוי ומוצא. היא אינה מסוגלת להתמודד עם הבעיות האסטרטגיות ועסוקה כל העת בכיבוי שריפות.
כל חמור הבין שמה”התנתקות” לא יצא שום דבר טוב – היום איש אינו חולק על כך – רק הרוכבים שתומי העין, שרכבו עלינו אז, לא יכלו לראות. הם עודם רוכבים עלינו, ועודם לא רואים וממשיכים באותה דרך.
כל חמור רואה היום שבמקום להתקרב לפתרון האיום הגרעיני האיראני – ההנהגה הישראלית מתרחקת ממנו בצעדי ענק. במקום לחזק את מעמדה, הופכת ישראל לספינת מצורעים מיותרת על פני הגלובוס. רק המנהיגות אינה מבינה את מה שכל חמור רואה ו”מוסיפה עוד להכות” – בעם עליו היא רוכבת.
בדרך אל המהפכה האמונית עלינו לשנן: דברים שאתה ואת רואים מכאן, הם – משם – לעולם לא יראו.
שבת שלום,
משה פייגלין
___________________________________________________________
עדכונים מתוך דף הפייסבוק שלי
לטובת החברים שאין להם חשבון בפייסבוק, או שעדיין לא סימנו אצלי „Like”, אני מביא בפניכם את סיכום השבוע בדף שלי:
אני מזמין אתכם להיכנס לדף שלי בכתובת: www.facebook.com/MFeiglin
יום שישי, כ”ט סיון (27/06/14): על פתיחה מחדש של תיקים שנגנזו בנושא שריפת בתי כנסת…
בעקבות הדברים הקשים שהטחתי לפני כשבועיים בשר לביטחון פנים בנושא שריפת בתי הכנסת (), הודיע השבוע השר על פתיחתם מחדש של תיקים שנגנזו ואני מודה לו על כך.
אתם מוזמנים לצפות בהודעתו של השר במליאה:
יום ראשון, ר”ח תמוז (29/06/14): על חברת ‘שראל’…
השבוע תסתיים תקופת הפטור ממכרז שניתנה לחברת ‘שראל’.
בשבוע שעבר התראיינתי בעניין אצל קרן נויבך ברשת ב’. להאזנה לחץ כאן.
מסתבר שהלחץ שלנו עובד, לכתבה בנושא, לחץ כאן
יום שני, ב’ תמוז (30/06/14): כוח לא יוצר לגיטימיות….
תשתוק!
מצלצלים לי בעוז כל פעמוני האזהרה הפוליטיים.
השתגעת לגמרי?
תן לפירון להתבשל על מדורת האינקוויזיציה לבדו,
אין לך מה לעשות בחום הזה חוץ מאשר להתבשל אתו?
מה! אתה חייב לו משהו?
בפוליטיקה צריך גם לדעת מתי לשתוק, לא רק לדבר.
אבל זהו – שזה בדיוק העניין, זה לא פירון, אלו פעמוני האזהרה האלה, שמצלצלים כל כך חזק ומנסים לשכנע אותי לסתום את הפה, הם בדיוק הסיבה מדוע אני חייב עכשיו לדבר.
כי עוד קודם לכל הוויכוח בשאלה מה זה משפחה, יש כאן וויכוח אחר, בשאלה הרבה יותר בסיסית- האם מותר בכלל בארצנו המשוסעת להביע דעה שאינה מתאימה למעגל הטרור הזה.
כן! אני משתמש במילה קשה אבל מדובר בטרור רוחני שבכלל לא מתווכח אתך אלא הופך דעה שאינה מקובלת על ברנז’ה מסוימת, לסוג של קריאת קרב. כמו להקת זאבים העטים כולם לקול שריקה על המסכן שחרג מהתלם, כך זינקו כולם על פירון. פירון שחשב כנראה שהוא, חביב המגדר, שהסכנה הזו ממנו והלאה, הרים בטעות את הראש מעל לשוחה ושום התנצלויות לא יעזרו לו עכשיו. מיד! אש צולבת מכל הכוונים, אש לתכלית, אש שמגובה בכל כלי התקשורת, אש שכל עניינה דה-לגיטימציה וחיסול פוליטי. לא דיון, לא בירור, לא שום דבר שמתקרב לזה – לכרות את הראש שהציץ ולשמור את שאר הראשים קבורים עמוק עמוק בשוחות – מפחד הטרור הזה.
והכל כמובן בשם ערכי האומץ והחירות…
מי בדיוק ננעל בארון עכשיו? שי פירון? או ניצן הורביץ?
עוד קודם שנבחרתי לכנסת, התחלתי בדיאלוג עם נציגים של הציבור ההומוסקסואלי. שמעתי סיפורים אישיים שיצרו אצלי אמפטיה. ישבנו בביתי, שוחחנו ארוכות, נקשרו קשרי חברות. בהמשך הוזמתי למועדון ה’בר-נוער’ – הסכמתי, ולא ממש הבנתי למה התקשורת עושה מזה רעש גדול. זה נראה לי טבעי. מאוד רציתי לשוחח באופן פתוח, למצוא את המשותף, ולהכיל את המחלוקת. (בדיעבד – כשפורסמה חקירת הרצח במקום, למדתי על מעשים הנעשים שם בין מדריכים לנערים, מעשים שאילו נעשו במקום רגיל בין בגירים לקטינים, היו מובילים לכתבי אישום חמורים. היום – כשהידע הזה באמתחתי – לא הייתי פוקד את המקום). מיד בפתח הדיון הסברתי שאני מחלק בין החובה לשמור על כבודם וזכויות האדם של ההומוסקסואלים וכן על הצורך לפתור בעיות ולאפשר משק בית משותף וכדומה – לבין השוואה ערכית של הזוגיות החד מינית לזו של המשפחה הטבעית. הסברתי שכח”כ אהיה הראשון שיבקר אסיר הומוסקסואל שמתעללים בו בכלא בשל נטייתו. אמרתי שלאור האבחנה הזו גם אנהג בעת החקיקה בכנסת. בחוקים שיפתרו בעיות טכניות לזוגיות שאינה עומדת בקריטריונים הלכתיים – אתמוך. לחוקים שיתיימרו להשוות באופן ערכי בין מעמד המשפחה הטבעית למשפחה חד מינית – אתנגד נמרצות.
כי זאת יש להבין. המשפחה הטבעית היא אבן הבניין של החברה. כל חברה. וכשהכול זה משפחה, אז שום דבר זה משפחה. כן – אני רואה במשפחה ערך הנתון למתקפה, ערך שצריך לשמור עליו. הציוויליזציה המערבית כולה קורסת היום בשל אובדן ערכי המשפחה. המדינה היהודית שהקמנו לאחר 2000 שנה לא יכולה להרשות לעצמה להצטרף ל’טרנד’ הזה.
לא – אין למדינה זכות להתערב בחייו של איש. יכול כל אחד לקיים איזו זוגיות שיחפוץ – אך הניסיון לכפות על הרוב, אמירה ערכית חדשה באמצעות חקיקה שמלווה בטרור ה’פוליטיקלי – קורקרט’, אינו מקובל עלי, וזה בדיוק מה שקורה במסע טרור מן הסוג שלו אנו עדים עכשיו בפרשת פירון.
מה שהולך ומתברר הוא, שהקול הדומיננטי בקרב ההומוסקסואלים, אינו קול של דיאלוג – קולם של החברים שזכיתי להכיר – אלא קול אלים של סתימת פיות.
זה לגיטימי לחלוטין לחשוב שיש הבדל מהותי בין המשפחה הטבעית המורכבת מזכר ונקבה, לבין כל זוגיות אחרת. בסתר ליבם המפוחד, רוב בני האדם מבינים זאת היטב. אפילו ציפי לבני החלה לגמגם כששאלתי אותה מעל בימת הכנסת, למי תעדיף למסור ילד לאימוץ (כשכל הפרמטרים אצל בני הזוג שווים, אך במקרה אחד מדובר בזוג רגיל ובמקרה השני בזוג חד מיני).
אפשר להתווכח ולנסות לשכנע, אפשר להישאר בחוסר הסכמה וזה בסדר גמור – אבל אי אפשר לסתום את הפה למי שעולם הערכים שלו שונה משלך. הבריונות הזו תגרום בסופו של דבר נזק לעניינם של ההומוסקסואלים. ניתן כבר לחוש היטב את המיאוס ממנה. כי כוח לא יוצר לגיטימיות, אלא דחייה.
יום שלישי, ג’ תמוז (01/07/14): שתיקה זמנית לאחר רצח בנינו אייל, גיל-עד ונפתלי הי”ד….
חברים אל תדאגו.
אני אדבר.
בקרוב.
ועוד איך אדבר.
אבל לא כשמתינו מוטלים לפנינו.
יום רביעי, ד’ תמוז (02/07/14): „להפוך כיוון לחיים של צדק ומשמעות” –
דברים שאמרתי בעקבות החטיפה ורצח הבנים: גיל-עד שער, אייל יפרח, ונפתלי פרנקל הי”ד.
הדברים נאמרו בכנסת ישראל לאחר לווית הבנים למנוחת עולמים:
יום רביעי, ד’ תמוז (02/07/14): על הקשר בין הצתה ביערות ועל ביזוי הכנסת…
מי שזו ארצו, לא שורף אותה –
וגם, מי שזו מדינתו, לא מבזה את הכנסת…
____________________________________________________________
