87 ÉVES KORÁBAN ELHUNYT CHÁJIM CHEFER. חיים חפר הלך לעולמו

2012. szeptember 18 23:48

87 ÉVES KORÁBAN ELHUNYT CHÁJIM CHEFER. חיים חפר הלך לעולמו

חיים חפר הלך לעולמו

הפזמונאי חיים חפר, חתן פרס ישראל ומייסד להקת הצ’יזבטרון, הלך לעולמו בגיל 86 בבית החולים איכילוב, כתוצאה ממחלה קשה. רבקה מיכאלי: “אין דומה לו ואין ממשיך לו”
ynetהפזמונאי חיים חפר, חתן פרס ישראל, הלך לעולמו היום (ג’) בגיל 86 בבית החולים איכילוב בתל אביב, לאחר שנאבק במחלה קשה. חפר, מייסד להקת הצ’יזבטרון, חתום על שירים רבים שהפכו לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית – ביניהם “הסלע האדום”, “הנני כאן”, “רבותי ההיסטוריה חוזרת”, “שיר השכונה” ועוד. הלוויתו של חפר תתקיים מחר ב-16:00 בבית העלמין בעין הוד. 

 

Chájim Chefer 1925 – 2012

Ros Hasana második napján, szeptember 18-án Tel Avivban, 87 éves korában elhunyt Chájim Chefer.

Izrael emblematikus slágerszöveg-szerzője volt. Költő és író, katona, diplomata, újságíró – sokoldalú, briliáns tehetségű ember.
Lengyelországban született Chájim Feiner névvel. Szüleivel és nővérével 1936-ban érkezett az országba. Első verseit gyerekfejjel jelentette meg. Alig 17 évesen a Pálmách, az útban lévő állam elit fegyveres szervezetének a katonájaként segédkezett a nácizmus elől menekülő zsidóknak az országba jutásban – Szírián keresztül.
A Függetlenségi Háborúban egy művész-alakulatban járta a harctereket. A régi izraeliek, ha meghallják a „Findzsán”, a „Jácánu át”, a „Hákráv háácháron”, vagy a „Hej, hádzsip” slágercímeket, azonnal dúdolják a dallamot. A findzsán egyébként kávéfőző edényt jelent, a Jácánu át talán „Lassan bandukoltunk”-ként fordítható, a Kráv hááháron jelentése: „Az utolsó csata”, a dzsip jelentését nem kell magyarázni. A fülbemászó slágerek a háborús mindennapokról szólnak, a katonák két csata közti pihenőben dalolták őket. A „Rábotáj, háhisztoriá chozeret” (Uraim, a történelem ismétli önmagát) évtizedeken át volt Jaffa Jarkoni repertoárjának a gyöngyszeme. A „Hej, daroma” (Hej, délre) a Negevért folytatott harcoknak állít emléket,
A harcoló katonák előtt fellépő Jaffa Jarkoni ésSosana Damari voltak Chefer dalainak a legnépszerűbb tolmácsolói.
Később, a békésebb években Dan Ben-Amocíróval, Pálmách-beli bajtársával szatirikus színházat alapított, katonai együtteseknek írt sláger-szövegeket. A hetvenes évek elején a nagysikerű „Kazablan” című film betétdalai szövegét is ő írta, de Efrájim Kison „Szálách Sábáti” filmje „Ach, ja rabb” jemeni stílusú dalának a szövege is Chefer költeménye.
Nyelvi bravúrjának állítanak tanúságot a Jediot Aharonot napilapban rendszeresen közölt verses prózái aktuális témákról.
Életművéért Izrael-díjban részesült (a magyar Kossuth-díjnak megfelelő, az állam által adományozott legmagasabb kitüntetés).
Egy időben kulturális attasé is volt az Egyesült Államokban. A bohém természetű intellektuel azonban nem mindig viselkedett diplomatikusan. Nagy felháborodást váltott ki az ország zsidó lakosság közel felét kitevő szefárdokból, amikor lenézően szólt az észak-afrikai zsidók énekművészetéről.
„Ne mondjanak utánam káddist. (Halottak lelki üdvéért mondott hagyományos ima.) Éjn-Hod művésztelep mellett, a dombtetőn lévő temetőben temessenek el. Legyen zene is: mondjuk, Szasa Argov egyik dala” – végrendelkezett egy tavaly májusban adott riportban.
Chájim Chefer bűvész volt és művész. A héber nyelv bűvésze volt, és az élet művésze.

“זה איש חד פעמי. הוא מסוג האנשים שאין להם עותק. אין דומה לו ואין ממשיך לו”, אמרה ל-ynet רבקה מיכאלי, שהכירה אותו לראשונה בשנות ה-60 ומאז נשארה מיודדת איתו. “היה איש רב ידע, ידע עברית על בוריה. והיה ציוני מאוד. לוחם. מהאנשים שפסעו בארץ ונחלמו עבור כל רגב אדמה”. יו”ר איגוד אמני ישראל, יענקל’ה מנדל, הביע צער עמוק על פטירתו של חיים חפר: “חפר היה מאחרוני דור הנפילים שליווה את פסקול התרבות הישראלית. אבידה גדולה”.

 

חיים חפר נולד באוקטובר 1925 בפולין. עלה לישראל יחד עם משפחתו בשנת 1936, כשהיה בן 11. הוא החל לכתוב פזמונים בעברית עבור תנועת “מחנות העולים” שבה היה חניך. כשהיה בן 17 הצטרף לפלמ”ח ונשלח יחד עם שאר בוגרי תנועת הנוער לקיבוץ דפנה. שם עסק גם בעבודה חקלאית וגם היה פעיל במפעל העלייה הבלתי ליגאלית. השירים שכתב אז (“הפינג’אן”, “יצאנו אט”, “שקיעה נוגה”, “שושנה” ורבים אחרים), תיעדו את הווי החיים הפלמ”חניקי והנציחו את פועלו ואת מורשתו התרבותית בתודעה הישראלית.

 

להקת הנח”ל במחרוזת משירי הפלמ”ח, שאת רובם כתב חיים חפר

 

מפעלו התרבותי החשוב של חפר בתקופת הפלמ”ח היה יסוד הצ’יזבטרון – להקת הבידור של הפלמ”ח – שהוא גם היה הכותב הראשי שלה. באותן שנים התוודע לסופר דן בן-אמוץ ויחד איתו החל לכתוב בכתב העת הספרותי “משא”, מדור הומוריסטי בשם “ילקוט הכזבים”. במסגרת זו פירסמו השניים אנקדוטות וצ’יזבטים מלאי הומור וגוזמא, שהעלו על נס את הווי החיים הפלמ”חניקי ואת רוח ההקרבה של הצבר העברי למען מולדתו. בשנת 1957 קובצו כל הקטעים לספר, אשר נחשב לאחד מנכסי צאן הברזל של ספרות דור הפלמ”ח.

 

 

חיים חפר. דור הפלמ"ח (צילום: אביגיל עוזי )
חיים חפר. דור הפלמ”ח (צילום: אביגיל עוזי )

 

 

לאחר צאתו לחיים אזרחיים, המשיך חפר לבסס את מעמדו כיוצר, בעידודו של נתן אלתרמן, בו ראה את אביו הרוחני. הוא החל לכתוב עבור תיאטראות שונים, ובין היתר, כתב את שירי מחזות הזמר “קזבלן” ו”איי לייק מייק”. רבים מהפזמונים שיצר נכתבו עבור הלהקות הצבאיות ואחרים בוצעו על ידי מיטב זמרי ישראל.

 

 

חיים חפר מקבל את פרס ישראל מידי הנשיא יצחק נבון ב-1983 (צילום: יעקב סער, לע"מ)
חיים חפר מקבל את פרס ישראל מידי הנשיא יצחק נבון ב-1983 (צילום: יעקב סער, לע”מ)

 

 

במשך שנים ארוכות (עד לשנת 2001), פירסם חפר בהתמדה, מקאמה שבועית בעיתון “ידיעות אחרונות”, ובה הביע את דעתו על ענייני השעה. התבטאויותיו הפוליטיות והחברתיות עוררו לא פעם סערות ציבוריות בשל אופיין המשתלח והבוטה כנגד מגזרים שונים בחברה. מקובצי שירתו: “תחמושת קלה” (1956), “מלים למנגינות” (1961), “מסדר הלוחמים” (1968), “ספר הפזמונים של חיים חפר” (1981), “אף מילה רעה” – אוסף מקאמות (1998), “הן אפשר” – אוסף שירים (2004).