עדכון מלשכת ח”כ משה פייגלין – כח’ סיון תשע”ד
בס”ד
עדכון פוליטי מלשכת ח”כ משה פייגלין
כ”ח סיון תשע”ד – 26/06/14
אם אינך רואה את העדכון, לחץ כאן
לגרסת הדפסה, לחץ כאן
דבר תורה לפרשת חקת
יד וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל…
יז נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. יח וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן-בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. יט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין-דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה. כ וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. כא וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו. (במדבר כ’)
כא וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. כב אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. כג וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. (במדבר כא’)
העולם כולו נגדנו. פתאום מתברר שאנחנו לגמרי לבד. מה קרה להם? למה הם מחרימים אותנו? הרי מדובר כאן בהזדמנות עסקית שלא מופיעה בכל יום. אפילו את המים הם יקנו בכסף מלא. למה להחרים את המוצרים הישראליים? למה להחזיר את השגרירים? למה לתופף בתופי המלחמה? למה?
הכל בגלל עמלק.
אומות העולם, יש בהם טובות יותר וטובות פחות. הטוב והרע מעורבב בהן. ההכרה במלכות ה’ והמרידה בו – משמשות בהן בערבוביה. קחו למשל את אנגליה. זו שהיתה ראשונה לגרש את יהודיה, ראשונה להצמיד טלאי צהוב לבגדיהם. אנגליה שיסודות תורת הגזע הנאצית נבטו אצלה (יוסטון צ’מברליין). באותה אנגליה התקיימה גם רומנטיקה תנ”כית ציונית, אנגליה של הצהרת בלפור, אנגליה של ווינגייט, אנגליה שהניחה את התשתית הפיסית למדינה שבדרך.
כשרואות האומות את הניסים שעשה הבורא לישראל ממצרים, כיצד הוציאם ביד חזקה, מיד נזכרות הן במלכו של עולם וכבוד ויקר הן נותנות לבנים שבחר בהם להעיד על קיומו. עד שבא עמלק – קופץ לאמבטיה הרותחת, אמנם נכווה, אך מקרר את המים. עכשיו כבר יודעים הכל שאפשר להילחם בישראל כמו בכל עם רגיל. הקסם פג. יראת הא-לוהים מתפוגגת ובמקומה מתעורר הצד האנטישמי. אילולי עמלק – היו האדומים והאמורים שמחים לתת לישראל לעבור בגבולם. כבוד גדול היו חשים.
כאז כן עתה – משהכריז העמלק התורן על כוונתו להשמיד את ישראל – הוא אולי נכווה קלות – אבל הקסם הישראלי פג. קיומו של עם ישראל כבר אינו מובן מאליו ולכאורה אין לו שום קשר יוצא דופן אל הא-לוהים שיעמוד לצידו. מעתה כל אומות העולם מתנערות ממנו. הצד האנטישמי מתעורר ואנו נותרים ‘עם לבדד ישכון’.
נמליך את א-לוהינו ויתקיים בנו במהרה המשך הפסוק – ‘ובגויים לא יתחשב’.
שבת שלום,
משה פייגלין
___________________________________________________________
עדכונים מתוך דף הפייסבוק שלי
לטובת החברים שאין להם חשבון בפייסבוק, או שעדיין לא סימנו אצלי „Like”, אני מביא בפניכם את סיכום השבוע בדף שלי:
אני מזמין אתכם להיכנס לדף שלי בכתובת: www.facebook.com/MFeiglin
יום שישי, כ”ב סיון (20/06/14): מציאות מסוג אחר….
תעצומות הנפש של המשפחות, מעוררות פליאה ופותחות לעם ישראל צוהר לאופקים אחרים לגמרי מאלו שהורגל בהם,
במרחבי הריאלטי והקשקשת.
פתאום אנו נחשפים ל „ריאלטי” – כלומר מציאותיות – מסוג אחר לגמרי.
מציאות של שייכות וחזון, מציאות של קדושה ואהבת ישראל גדולה ובוקעת – כאן ועכשיו בתוככי המציאות הגיאו–פוליטית הסבוכה והמתסכלת,
שלהנהגה הישראלית לדורותיה – אין תשובה לה,
והיא כל כך מנמיכה אותנו כל הזמן – המציאות הזו,
מקצצת בנו כל הזמן,
משפילה אותנו –
חונקת אותנו –
כל הזמן.
ופתאום – המשפחות האלה – כאילו באות מעולמות אחרים, מתודעה שונה לחלוטין
ואנו נפעמים ובתת ההכרה מנקרת לה איזו תקווה
אולי משם – מהמרחב ההוא תושט לנו איזה יד
שהיא לא רק אוהבת ועוצמתית, אלא גם מדריכה ומכוונת,
לוקחת אחריות
ומנהיגה.
” …אנחנו נושמים לרווחה, כשאנו רואים את הכיפה הסרוגה. לומר את האמת, בראותנו פנים טובות מסביב, מן הסתם מחפשים אנו את הכיפה מאחור.
נשאלת השאלה, כיצד עשוי איש הלצות שרוף כמונו להתלהב ברצינות כזאת מציבור כה חסר הומור. איננו מתלהבים, במחילה. אנחנו פשוט נכנעים לעובדות. ניכר, שכוחם של רעיונות וכוחם של בני-אדם נמדדים לא בעיתות של הצלחה, אלא בעידן של שפל ומפלות…”
אפריים קישון – ‘דור הכיפות הסרוגות’
כן – הצפייה הלא מודעת הזו ,לא החלה השבוע, קישון זיהה וביטא אותה כבר לפני כמעט 40 שנה.
אבל האידיאולוגיה הסרוגה התבררה כמחוברת למציאות רק מהצד הפסיבי שלה. הסרוגים לא התנחלו לפני שהשומר הצעיר עשה זאת (כן כן – את ההתנחלויות הראשונות ברמת הגולן ובסיני – ייסד השמאל).
האידיאולוגיה הסרוגה היא אידיאולוגיה אימהית – אבא בונה בית, מביא פרנסה לוקח אחריות החוצה. אמא לוקחת אחריות פנימה – מכינה סנדוויצ’ים, מחנכת, מנחמת (ותמחלנה לי הפמיניסטיות – אין צורך להסביר לי שבמציאות פעמים רבות מתחלפים התפקידים).
„אל תדאג אני חובשת את פצעיך”.
המציאות הנוראה של השבוע האחרון, מצאה את האידיאולוגיה הסרוגה במקום המדויק שלה – במקום האימהי עבור כולנו.
אבל טיבם של משברים שהם מתעמעמים וחולפים עד שמתחלפים הם במשברים חדשים.
ובין לבין צריך גם אבא.
אי אפשר בלי אבא – ומתודעה שמצמיחה כזו אמא,
מצפים גם לאבא.
וכשכל כך קשה, ומתסכל, ואבא מבושש לקחת אחריות ולהופיע,
הופכת הצפייה לכעס.
זה מה שקרה לציונות הדתית ב 40 השנים שחלפו מאז ‘דור הכיפות הסרוגות’ של קישון.
הצפייה למנהיגות הפכה לכעס וניכור כלפי האב שחומק מאחריותו – ממנהיגותו.
וכשיפוג המשבר הנוכחי. תישכח האמפטיה, ישוב ויעלה התסכול והכעס. והתקשורת תמהר לציירם שוב כשורפי מסגדים וכאויב זהה לחיזבאללה – וחרב החורבן תאיים שוב,
גם על כפר עציון,
גם על ישיבת החטופים…
כי בכעס הזה, יש ממש.
אנחנו צריכים אבא כדי להישען עליו –
לא רק כדי שיהיה שם,
אבל יישען עלינו.
יום ראשון, כ”ד סיון (22/06/14): על צדק ואכזריות…
הצדק שעשה השופט רוזן עם אולמרט, לא שווה את האכזריות והסכלות שהפגין כלפי לופוליאנסקי.
יום ראשון, כ”ד סיון (22/06/14): אם אין הר, אין בית…
תמונת מחזור „חביבה” שצולמה היום בהר הבית – בחסות משטרת ישראל.
ילדי ‘פלסטין’ המתוקים ומוריהם חוגגים את חטיפת הבנים בהנפת שלוש אצבעות.
אהרונוביץ’ חייב לעוף מייד – ולו רק בגלל התמונה הזו!
יום שני, כ”ה סיון (23/06/14): על גביית דמי מזונות בישראל ושיקולי טובת הילד…
שלחתי לשרת המשפטים את השאלה הבאה:
סימוכין:283914
ירושלים,כ”ד בסיון, התשע”ד
22/06/2014
לכבוד
מזכירות הכנסת
שלום רב,
במסגרת נוהל שאלות לשרים, הנני מתכבד להציג את שאלתי לשרת המשפטים הגב’ ציפי לבני.
השאלה בנושא: האם הטיפול של משרד המשפטים בנושא גביית דמי מזונות בישראל – מונע משיקולי טובת הילד או משיקולים זרים של מאבק מגדרי.
הרקע לשאלה:
על פי דו”ח רשות האכיפה והגביה במשרדך, בשנת 2013 היוו תיקי המזונות רק 3% מכלל התיקים המטופלים על ידו.
יחד עם זאת, תופסים תיקים אלו, נפח מוזר של 100% מתוך כלל בקשות צווי המאסר והמאסרים בפועל. הסיבה לתופעה קיצונית זו היא שבשנת 2011 תוקן החוק , והוקפאה האפשרות להוצאת צווי מאסר – למעט בתיקי מזונות. תיקון החוק נומק – ובצדק – בכך ש:
„מאסר אזרחי – בדגש על אזרחים בשל אי תשלום חוב מהווה פגיעה קשה בזכויות אדם. הליכי מאסר מהווים אמצעי גבייה לא לגיטימי, תוך הפעלת לחץ לא ראוי, במערכת משפט מתוקנת. כך, פעמים רבות האיום במאסר יוצר לחץ איום על החייב ומשפחתו, ועלול לגרור את החייב ללוות הלוואות נוספות (גם בשוק האפור), על מנת להיחלץ מאיום המאסר”.
חשוב לציין כי מתברר שהקפאת צווי המאסר לא רק שלא פגעה ביכולת הגבייה של הרשות, אלא להיפך – „בשנת 2013 עלה שיעור הגביה ב-379,000 מיליון ש”ח לעומת שנת 2012 , גידול של -29% .”
מתחת לנתון הקשה של 100% מאסרים רק ל-3% מהחייבים , מסתתרים סיפורים מצמררים על גברים שבמקרים רבים חרב עליהם עולמם והם נדרשים לשלם סכומים גבוהים שאין להם שום אפשרות מעשית לשלם אותם. בחלק ניכר מהמקרים מדובר בגברים נורמטיביים שהחליטו או נאלצו להיפרד מבת זוגם, ואינם מסוגלים לעמוד בנטל הכלכלי של הליך ההיפרדות.
גברים אלו, שנמצאים בתקופת משבר קשה, משבר שהוא עצמו פוגע ביכולת ההשתכרות, מוצאים עצמם לעיתים קרובות בלי בית ובניתוק מילדיהם. בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים דמי מזונות גבוהים ואינם מתחשבים במצבו הכלכלי הממשי של האב. כך, מי שפוטר מעבודתו, חייב להמשיך ולשלם כאילו הוא ממשיך להשתכר, ומי שבית המשפט מעריך את כושר השתכרותו כגבוה יחויב בהתאם גם אם בפועל הוא מקבל שכר נמוך בהרבה.
במקרים רבים מדובר באבות שחייבים כספים גם לגורמים נוספים. בדר”כ, במקרה כזה , מבצעת ההוצאה לפועל בחינה של יכולת ההחזר ואיחוד כל תיקי החוב, על מנת שניתן יהיה לגבות מן החייב את המקסימום שביכולתו, ולחלק את החוב באופן פרופורציונאלי בין הנושים.
לא כן המצב בתשלומי מזונות. במזונות, אין איחוד תיקים. במזונות זה – „או הכול או לא כלום”. ראיית תשלומי המזונות כחוב שקודם לחובות אחרים, נכונה ומבורכת. אילו מתוך כלל יכולת התשלום של האב, היה החוב ל ‘מזונות’ מקבל עדיפות על פני חובות אחרים – הייתה זו מדיניות נכונה ומועילה, אולם המדיניות הנוכחית מביאה בדיוק לתוצאה הפוכה. היא דוחקת אבות גרושים לכלא או למנוסה, מצב בו אינם מסוגלים להשתכר כלל, והילדים אינם רואים לא את אביהם ולא את כספו. מי שמודע למציאות המעוותת הזו אינו מתפלא כלל בשומעו על עוד אב גרוש שהתאבד ועל אלימות נוראה הפורצת חדשות לבקרים.
בשנת 2013 הוצאו 6016 צווי מאסר רק (!) לחייבים במזונות, ומהם נאסרו בפועל 500 חייבים.
מובן שהאפליה המתוארת לעיל אינה מטיבה את יכולת הגביה בתיקי מזונות אלא בדיוק להיפך. מתוך 6016 צווי מאסר שאושרו, 500 החייבים שנאסרו בוודאי לא הצליחו ממקום מאסרם להשתכר, ולשלם. 5500 החייבים הנוספים נמצאים במצב של הימלטות וירידה למחתרת באופן שלא מאפשר לגבות גם מהם אפילו שקל אחד. כך, במקום למצות את כושר הגבייה לטובת הילדים בסכום אותו האב יכול לשלם, נדרשים פעמים רבות האבות לשלם סכומים בלתי סבירים, שאין שום סיכוי לקבל אותם, והאב החייב, מוצא עצמו נרדף וממוטט באופן שלא מאפשר לו לשלם כלום.
מאליו מובן כי דווקא ביטול צווי המאסר, והליך מסודר של בדיקת יכולת החזר היא שתביא למיצוי של גביית המזונות לטובת הילדים.
למותר לציין שלתהליך הוצאת צווי מאסר וכליאה של אבות במקרים בהם כל חטאם הוא שהם לא עומדים בעומס הכלכלי הנגזר מהליך הגירושין, יש השלכות חברתיות ונפשיות קשות על הילדים. זה לא מועיל לנפשו הרכה של הילד, לדעת שאביו הוא „עבריין נמלט”.
בימים אלה הפיק משרדך קמפיין הסתה הזוי ודוחה. בקמפיין זה מוצג האב בפני הילד כמי שאחראי לכך שאמו לא יכולה לרכוש עבורו דגני בוקר חולצה או חוג בלט ועל אמו ללבוש מדי קרב ולהילחם באביו כאויב לאומי לכל דבר ועניין. בחוסר רגישות נורא – מערבב משרדך בין מקרים קשים באמת של אבות המתנכרים לאחריותם, יחד עם רוב המקרים בהם נדחקים אבות נורמטיביים שוודאי מעוניינים בטובת ילדיהם – אך כאמור נדחקו, בין השאר ע”י מדיניות משרדך אל חוסר יכולת תשלום כל שהיא.
לאור כל האמור לעיל, מתעורר הרושם כי לא טובת הילדים ומיצוי זכותם למזונות עומדת נגד פניהם של מקבלי ההחלטות במשרדך, אלא רדיפת הגברים שנמצאים בהליכי גירושין, גם על חשבון טובת הילדים.
שאלתי:
1. לאור נתוני הגבייה, שבכל שאר המקרים עלו עם ביטול השימוש במאסר – האם שקלתם, מתוך טובת הילד, את ביטול האמצעי הזה גם כלפי חייבי מזונות על ידי:
א. צירוף חייבי המזונות לכלל החייבים בתיקי הוצל”פ על פי התיקון בחוק של הקפאת הוצאת צווי מאסר.
ב. מתן אפשרות חוקית לאיחוד תיקים ובדיקת יכולת החזר גם בתיקי מזונות.
2. האם לדעתך ראוי שבמערכת משפט מתוקנת יופעל לחץ של מאסר על החייב במזונות כאשר „פעמים רבות האיום
במאסר יוצר לחץ איום על החייב ומשפחתו ” – והוא – „אמצעי גבייה לא לגיטימי” – גם במקרים בהם יתכן שאין
לחייב יכולת החזר – וכל זאת רק משום היותו גבר? האם לא מדובר באפליה בוטה על רקע מגדרי?
3. האם השרות המוצע על ידי משרדך לגביית חובות במסלול מקוצר ומוצג בקמפיין שמיועד רק לנשים, תוך הסתה חמורה נגד גברים עומד בתנאי החוק לאיסור אפליה?
בכבוד רב
ח”כ משה פייגלין
יום שלישי, כ”ו סיון (24/06/14): בתכנית הבוקר של ערוץ 2…
בעקבות המכתב לשרת המשפטים שפרסמתי, הוזמנתי לתכנית הבוקר של אברי גלעד והילה קורח.
פתחנו בנושא שחרור מחבלים ותוצאותיו והמשכנו בנושא מאסר החייבים…
יום שלישי, כ”ו סיון (24/06/14): על איסור מתן לגיטימיות לשיח המשווה חיילי צה”ל לרוצחי חמאס
לשיח המשווה את חיילי צה”ל לרוצחי החמאס, לא אתן את הלגיטימיות שבעצם השתתפותי.
במקום לענות לאמירה השקרית והמתועבת הזו – קמתי ויצאתי מהאולפן.
אני קורה לחברי הכנסת מכל קצות הבית להחרים את כל נאומיהם של ח”כים המביעים עמדות שכאלה.
יום רביעי, כ”ז סיון (25/06/14): על גבולות השיח הלגיטימי…
אילו הייתי נשאר באולפן, היתה מתקבעת ההשוואה של חיילנו לרוצחי חמאס, כדעה לגיטימית.
לח”כ אגבריה דעה כזו, לח”כ פייגלין דעה אחרת – ושתיהן בתוך גבולות השיח הלגיטימי.
אבל כשהקשבתי לדברי הבלע הללו, הבנתי שהשאלה עכשיו אינה האם חיילי צה”ל רוצחים וחוטפים אלפי ערבים בדיוק כמו חיות האדם של החמס, לא! השאלה היא האם ההקבלה הזו לגיטימית בשיח הישראלי.
אילו הייתי מקבל את הכדור שהועבר אלי על ידי המנחה, הייתי משאיר את הדיון במישור העובדתי – לא במישור הלגיטימי – וכלל לא משנה מה הייתי אומר, להגיד שחיילנו הם חבורת רוצחים כמו החמאס היה מתקבע כדעה לגיטימית של צד שווה בדיון.
מה שצריך היה לקרות ברגע שנאמרו דברי הבלע הללו, הוא שהמנחה של ערוץ הכנסת(!) – זו שבתודעת הצופים מייצגת את מרכז הבמה וקובעת את גבולות השיח הלגיטימי – היא זו שצריכה היתה להתעמת עם הח”כ החצוף, בשום אופן לא אני. היא צריכה היתה לדחוק אותו עוד ועוד לפינה – „האם אתה טוען שחיילי צה”ל הם רוצחים כמו אנשי חמס?”, „האם אתה טוען שחיילי צה”ל חוטפים נערים כמו החמס?” וכך לדחוק אותו אל מחוץ לגבולות השיח הלגיטימי. תפקידה באותם רגעים היה קריטי. היא היתה צריכה להפוך את הדיון מדיון בין שני קצוות, לדיון בין דעה ואדם שאינם לגיטימיים יותר, לבין מרכז החברה הישראלית.
מובן שהמנחה לא עשתה זאת משום שכולנו שקענו אל תוך המדמנה המבולבלת של אובדן יסודות צדקתנו. בתוך המדמנה הזו חוגגים עכשיו חלק ניכר מחברי הכנסת הערביים וקודם שעזבתי היא רק התנצלה בפני אגבריה ששאל אותה „למה אנחנו מדברים רק על גב’ מזרחי?” – והמנחה ענתה – „נניח שאתה צודק אבל עכשיו אנחנו מדברים עליה…” – מן תשובה סתמית ומתנצלת…
וראה זה פלא – ברגע שיצאתי פתאום הכול הסתדר. המנחה החלה להתנהג כעובדת בערוץ הכנסת, לא בתחנת טלוויזיה של האו”ם ולא באל-ג’זירה .
משיחות שהיו לי עם אנשי תקשורת רבים בערוץ הכנסת ומחוצה לו, ברור לי שהמהלך בו נקטתי היה מדויק, הכרחי וחשוב ביותר, משום שטלטל כהוגן את המערכת והחל לבנות גבולות שיח חדשים.
הנה הדברים שהסברתי כשהוזמנת כעבור שעה קלה לשוב ולהסביר את מעשי:
היום (חמישי), כ”ח סיון (26/06/14): ב’פורום זוגות הנשואים’…
לזוגות נשואים שעובדים יחד בעסק משותף המליצו רואי חשבון להתגרש משום שמדינת ישראל קנסה אותם דרך מס ההכנסה בסכומי עתק רק בגלל שהם נשואים.
התגייסתי לתיקון המצב והשבוע היה לי רגע של נחת.
ב’פורום הזוגות הנשואים’ פרגנו לי על ההצלחה בביטול קנס הנישואין.
האמת שאני וכולנו חייבים תודה להם על הצעד החשוב שהם עשו בקידום תודעת המשפחה.
אתם מוזמנים לצפות בדברים שנאמרו באירוע שערכו:
___________________________________
