כל הרוג הוא שם

„Minden halott ott van, és az egész nemzet emlékszik rá, és köztünk, akik emlékeztek rájuk. Néhai apám haszid fickóként érkezett be Auschwitzba egy lengyelországi zsidó városból, és otthagyta, ahogy belépett – ugyanabban a hittel. betekintéssel: „Ideje hazamenni” • Meir Indore egy külön rovatban arról a leckéről, amelyet az apja tanított neki

„כל הרוג הוא שם, וכל העם זוכר אותו, ואצלנו מי זכר אותם?”אבי המנוח נכנס לאושוויץ כבחור חסידי מעיירה יהודית בפולין ויצא משם כשם שנכנס – עם אותה אמונה • אבל עם תובנה: „הגיע הזמן ללכת הביתה” • מאיר אינדור בטור מיוחד על השיעור שלימד אותו אביו

 

מאיר אינדורמאיר אינדור13/5/2024, 03:04, עודכן 13/5/2024, 03:062השמעהערב יום הזיכרון, הר הרצל , אורן בן חקוןערב יום הזיכרון, הר הרצל, צילום: אורן בן חקון

אבי המנוח היה ניצול אוושויץ. נכנס לשם כבחור חסידי מעיירה יהודית בפולין ויצא משם כשם שנכנס – עם אותה אמונה, אבל עם תובנה שאחרי השואה אסור לו להתפתות להצעות הג’וינט והיאס להפליג לאמריקה, אלא „הגיע הזמן ללכת הביתה”, כפי שאמר לי באחת משיחותיו המועטות בין השתיקות הגדולות שליוו את חייו.

מחנה אושוויץ , רויטרסמחנה אושוויץ, צילום: רויטרס

ב”מלחמת השחרור” היה בין החיילים המגויסים. אף שאִימי ניצולת הגטו כבר נשאה אותי בבטנה, לאחר שהקימה איתו משפחה בחתונה, אותה ערך רב צבאי בריטי במחנה המעצר של המעפילים בקפריסין, הוא גויס מייד כשעלה לארץ ונשלח לאמוני חי”ר ולמוצבים. את אשתו ההרה הניח בכפר בצפון ביחד עם עוד משפחות שעלו מהגולה הדוויה והקימו שם מהשברים, קהילה חסידית של עובדי כפיים.

עמו בצבא היו עוד ניצולי שואה. הציניקנים שבהם צחקו לימים על אותם ימים של ‘יידישע סולדאטים’ שהיו מנהלים נוהל קרב באידיש עסיסית שנשמעה לי כמערכון של דז’יגאן, והיו משחזרים את אימוני המרגמה בפקודות הזויות מתוך השטיבעל, ’יעמוד ר’ יחיאל, המכובד בירי בומבה אחת’. ככל שהייתה זו קהילה חסידית, זו הייתה קהילה ציונית, קשת יום ואידיאליסטית. את יום העצמאות לקחה במלוא הרצינות עם הלל וברכה. „מי שלא היה שם שלא יגיד לנו לא לברך” אמר לי פעם דסקל הגבאי, שאיבד אחר כך את יעקב בנו, תלמיד הישיבה המבריק, בנופלו עם עוד שניים מחבריו ללימודים במארב מחבלים בבקעת הירדן.

מחנה אושוויץ (ארכיון) , GettyImagesמחנה אושוויץ (ארכיון), צילום: GettyImages

לא היו פשרות עם ההלכה שעיצבה את מי שהלך מתוכנו להתגייס. המפגשים בשטיבעל בין לומדי התורה והלוחמים לא היו רוויי מתח כמו היום. כולנו הסכמנו שכולנו בשליחות, אלה בצה”ל ואלה בתורה.

שלא תהיה הקרקפת ללא תפילין

במלחמת יום הכיפורים, בעיצומה של תפילת מוסף ואני כבר בתפקיד פיקודי ושר ב’קאפלה’ החסידית את ‘היה עם פיפיות עמך בית ישראל’, אמי שתודרכה מראש על כפולת צילצולי טלפון שתסמן לה להרים שפופרת בעיצומו של היום הקדוש, הגיעה לבית הכנסת נסערת, והבהילה אותי החוצה. „אני חושבת שצילצלו מהיחידה”, אמרה. לפני שנפרדו ממני, שלחו אותי החסידים הוותיקים לקבל ברכת הדרך מהרבי בשטיבעל השכן שהיה ידוע כבעל המופתים.

 

בשל תהפוכות המלחמה והקרבות, התגלגלתי בין מספר יחידות וככל שהתארך הזמן, איבדתי כדרכי עוד ועוד חפצים אישיים – חוץ מהתפילין והנשק. נשק כמובן, אבל תפילין? בשביל זה אתם צריכים להקשיב למה שהיה בנעורי, בישיבה.

יום אחד נתקבלה אצלי חבילת עוגיות מאמי ועימה מכתב נרגש מאבי. „בני יקירי,” כתב הוא בכתב יד קשה של פועל יום „יודע אתה מהו ‘קרקפתה דלא מניח תפילין’ והנה ראש הישיבה הודיע לי שהחמצת יום אחד הנחת תפילין!”.  הוא הוסיף שלהם באושוויץ לא היה תפילין, אבל ב-43′, הגיעה קבוצה של יהודים הונגרים וכששמע שיש אצלם זוג תפילין, היה עובר אליהם את הגדר המפרידה בשעת בוקר מוקדמת כדי להניח לדקה תפילין ולומר שמע ישראל. „אל יוקל בעיניך בני מעשה זה”, כתב בעברית של ‘שפת קודש’, „היה מאד קשה אז, והיה קר והייתה סכנה שאפסיד את חלוקת האוכל, ומי שלא קיבל אוכל ליום אחד – היה מסוכן לו אבל היה זה ‘בכל מאודך'”.

עוד מישראל היום

מעונן חלקית וטפטופים: זה מזג האוויר ביום הזיכרון וביום העצמאות

לכתבה המלאהעוד מישראל היום

דווקא ביום העצמאות: יש לנו את החופש להשתיק את המסיתים והמפלגים

לכתבה המלאהעוד מישראל היום

„זה כאילו נולדה לי משפחה חדשה”: חיים את השכול ביחד

לכתבה המלאהעוד מישראל היום

מעונן חלקית וטפטופים: זה מזג האוויר ביום הזיכרון וביום העצמאות

לכתבה המלאהעוד מישראל היום

דווקא ביום העצמאות: יש לנו את החופש להשתיק את המסיתים והמפלגים

לכתבה המלאהעוד מישראל היום

„זה כאילו נולדה לי משפחה חדשה”: חיים את השכול ביחד

לכתבה המלאהעוד מישראל היום

מעונן חלקית וטפטופים: זה מזג האוויר ביום הזיכרון וביום העצמאות

לכתבה המלאה

כשבאתי הביתה רציתי לשמוע עוד על המקרה והאם הגדר הייתה מחשמלת ועוד. לא בכל יום פתח את סגור ליבו ורציתי לנצל את ההזדמנות. „היה מה שהיה וזהו!” פסק.

הרי היה בזה משום פיקוח נפש?!, התחכמתי, האם מותר פקוח נפש לשם מצוות עשה? בעניין הלכה היה מגיב: „אמת, ברגע שראיתי שעוד יהודים תפסו את הפטנט וגם הם עומדים בתור, הפסקתי”.

הנחת תפילין (אילוסטרציה)הנחת תפילין (אילוסטרציה), צילום: יואב ארי דודקביץ’

עם הסיפור הזה הסתובבתי כל המלחמות. הולך יהודי לפני עבודת הכפייה אצל הנאצים ומוצא עוד יהודים כמותו בעלות השחר בתור ארוך לתפילין, רק כדי שלא תהיה הקרקפת ללא תפילין כנאמר בגמרא. שאני לא אקפיד על כך כל יום?!

והנה הגיעה מלחמת לבנון וכתוצאה של מעשה שטן התפילין נשארו בזחל שנשאר מאחור עם כל הציוד, ואני במבואות ‘בעבדה’ בכניסה לביירות בגדוד הצנחנים הראשון שנכנס לשם. אחרי בירורים בגדוד נמצא זוג תפילין ואני פורש לצד הטור עטוף בתפילין ובטלית. לפתע מגיע זוג ערבים, גבר ואישה לבושים פרנג’י. הם מתקרבים לטור וחותכים דווקא אלי. מתוך הטלית אני שולף את הרובה „אירפע אידקום”, ‘הרימו ידיכם’ בערבית.

 

מאיר אינדורמאיר אינדור13/5/2024, 03:04, עודכן 13/5/2024, 03:062השמעה