אין עם שייסוג מחפירות חייו….
חפירה לחודש סיון תש”פ
ג’ון סטנלי גראוול-כומר ציוני
ברחוב עמק רפאים, הלב הפועם של ירושלים עכשיו, ישנם שני בתי קברות צמודים. אחד מטופח ויפה של הטמפלרים ולידו אחיו המוזנח , בית הקברות „הבין לאומי של האגודה המשיחית והשליחות”..
בית קברות זה שייך לכנסיה האוונגלית המתירה בו קבורה לכל מבקש, כך שלצד נוצרים קבורים בודהיסטים, ערבים וגם יהודים משיחיים או מסורבי קבורה. בית הקברות שוכן בתוך חורשת אורנים ושוטטות בו מגלה מיד מצבה מיוחדת במינה, של
ג’ון סטנלי גראוול John Stanley Grauel,
גראוול היה ידוע בהגנה כ”הכומר יוחנן היה כומר מתודיסטי וציוני אמריקאי. היה מצוות אוניית המעפילים אקסודוס ופעיל בארגון ההגנה. עדותו מול ועדת אונסקו”פ הייתה משמעותית בשכנוע ובהמלצות הוועדה על תוכנית החלוקה ב1947.
ג’ון סטנלי גראוול נולד בווסטר מסצ’וסטס, ארצות הברית, בדצמבר 1917. אמו הייתה מאוד דתייה, ואמונתה השפיעה על ג’ון עצמו.
במהלך השפל הגדול הוריו איבדו את מקום עבודתם והמשפחה נדדה אחר מקור פרנסה. הם הגיעו לווירג’יניה, שם המשפחה הצליחה לגייס כסף כדי שגראוול ילך ללמוד במכללת רנדולף-מייקון. אביו חלה בסרטן ונפטר בשנת 1936.
הוא השלים את לימודיו ב-1941, וסיים לימודי תאולוגיה בסמינר התאולוגי בבנגור, מיין , בתור כומר מתודיסטי. הוא התחתן, אך אשתו ובנו נפטרו עקב סיבוכים בלידת בנו.
בשנת 1942 החל גראוול לעקוב אחר הנעשה ליהודים באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה והחל להתעניין בתנועה הציונית. חברו, השופט יוסף גולדברג, שכנע אותו להצטרף ל”וועדת פלסטין האמריקאית” (American Palestine Committee), קבוצת לובי יהודית-אמריקאית הפועלת להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בשנת 1943 הוא ויתר על משרתו ככומר כדי לנהל את פעילות הוועדה במשרדה בפילדלפיה. בשנת 1944 הוא נכח בפעם הראשונה במפגש פעילים ציונים והוא פגש את דוד בן-גוריון. בפגישה זו, למד על ארגון ההגנה ועל המוסד לעלייה ב’, והחליט להצטרף.
גראוול היה חלק מצוות אוניית המעפילים אקסודוס. ה”הכיסוי” שלו היה עיתונאי של העיתון הנוצרי „The Churchman”, ותפקידו היה לפרסם את סיפור אוניית אקסודוס ומסעה ברחבי העולם. תחת כיסויו כעיתונאי הוא עבר ברחבי אירופה במחנות העקורים והעביר מעפילים לאונייה. באונייה הוא שימש גם כעוזר מנהלי, טבח, ואיש הקשר בין הצוות ובין המעפילים. האונייה העבירה 4,554 מעפילים, ונתפסה על ידי השלטונות הבריטים ליד חיפה. לאחר שגראוול נעצר עם הצוות, הוא הזדהה בשמו וירד מהאוניה. הוא נחקר והושם במעצר בית במלון סבוי, שם הפקיד אמר לו שיש עיתונאים רבים בלובי. גראוול ניצל את ההזדמנות לספר לעיתונאים מכל העולם על האקסודוס. לאחר מכן, בעוד המשטרה באה לעצרו, ארגון ההגנה עזר לו להימלט, ולהגיע לירושלים כדי להעיד בפני חורחה גרסיה גרנדוס
גראוול העיד מול ועדת אונסקו”פ על הגירת היהודים לארץ ישראל ועל מה שקרה באוניית המעפילים אקסודוס. הוא העיד כי לא היה נשק בספינה במהלך הקרב מול הבריטים. עדותו, כאיש דת נוצרי, הייתה משמעותית ביכולתה לשכנע את חברי הוועדה. גולדה מאיר, לימים ראש ממשלת ישראל, העירה כי עדותו גרמה לחברי הוועדה לתמוך בהקמת מדינת ישראל ולהמליץ על תוכנית החלוקה
ב-1947. באוטוביוגרפיה שלו, העיר גראוול, כי העובדה שהיה נוצרי, נתנה לעדותו משקל רב יותר מאשר עדותם של אנשי צוות יהודיים
גרוואל חזר לארצות הברית והמשיך להיות בקשר עם מנהיגי הציונות. במקביל, המשיך את עבודתו ככומר. בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים הוא הוביל פעילות כדי לעקוב אחר מצב היהודים הגרים במרוקו ובאלג’יריה. בשנת 1975 הוא הוביל מסע נוער יהודי לביקור במחנות ההשמדה באירופה.
גראוול גם היה מעורב בפעילויות זכויות האדם לטובת התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית וזכויות הילידים-האמריקאים.
עבור פעילותו, גראוול קיבל את עיטור לוחמי המדינה, מדליית סיוע הומניטרי ומדליית ירושלים.
נפטר בביתו ברוזוולט, ניו ג’רזי, ארצות הברית, ב-6 בספטמבר 1986. הוא נקבר בבית הקברות המשיחי במושבה הגרמנית בירושלים, בטקס עם משמר הכבוד של חיל הים הישראלי, נציגי המוסד לעלייה ב’ ואנשי צוות מאוניית המעפילים אקסודוס.
על מצבתו רשום שמו וכינויו „הכומר יוחנן”. בראש המצבה שני מגן דוד: האחד סמל צה”ל, השני אות הקוממיות. בתחתית המצבה שני עוגנים. כמו כן הכתובת „כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא”. מתחת לשמו של ג’ון גראוול באנגלית ובעברית מופיעה המילה אקסודוס והמספר 47.
