מלחמת יום הכיפו&…


 


המחדלים צילקו את הפצועים: מקווים שהלקח הופק
פצועי מלחמת יום הכיפורים לא ישכחו איך הפכו למטרה נייחת מול הסורים, כיצד הופתעו מהנשק של האויב ואת הבלגן האדיר שכמעט עלה להם בחייהם: “שלחנו אנשים למות. רבים לא חזרו”

אביאל מגנזי

משה ליבזון נפצע קשה ואיבד את שני חבריו לטנק הלא כשיר בו נסעו, כאשר המנוע שבק חיים מול מתחם נ”ט סורי. אשתו של יצחק דרקסלר לא זיהתה אותו לאחר שנשרף ועמד בין חיים ומוות. מוטי פלד לא ישכח את הטנקים השרופים, שעה שהופתעו על-ידי הטילים המצרים. לפצועי מלחמת יום הכיפורים הפרוטוקולים המתפרסמים לראשונה, לא יחדשו כלום. הם רק מקווים שלמען הילדים שלהם, מי שצריך יפיק לקחים.

 

הסיקור המלא: סודות יום כיפור

 

 

“בקיץ שלפני המלחמה בזבזנו שלושה ימים על צביעה, כאילו שהם נוסעים על צבע, ובמלחמה הטנקים לא זזו”, נזכר סרן במיל’ משה ליבזון, שהיה חייל מילואים בחטיבה 679 בזמן המלחמה. “הטנק שלי נתקע כמה פעמים בגלל המצב המכני. אם ביום הראשון בקושי הצלחנו לעלות את הרמה וכשהחלפנו תמסורות הגיעו נזילות של שמן, במהלך הקרב כבר כבה לנו המנוע, ללא יכולת להתניע, בדיוק מול מתחם נ”ט של הסורים והיינו למטרה נייחת. מי שלא זז נפגע”.

מאחורי הטנק. “שריונרים לא צריכים נשק” (צילום: Getty Images) 

 

ליבזון נפצע קשה מאוד ושניים מחבריו לטנק נהרגו בשל חוסר ההכנה של הטנקים ללחימה. “במלחמה הזו הביורוקרטיה היתה בעיה מרכזית. יצאנו בגללה ללא נשק

פאניקה בצמרת
 
דיין לגולדה: “אם אי אפשר לפנות, נשאיר פצועים” / רועי מנדל וירון דרוקמן
 
מפרוטוקול דיון אצל ראש הממשלה ב-73′, גולדה מאיר, ובו מצטיירת תמונה קשה על היממה הראשונה למלחמה. שר הביטחון, משה דיין, העריך כי מטרת הערבים היא “לכבוש את ישראל, לגמור את היהודים”, ואמר בייאוש ש”קו התעלה אבוד”, ולכן יש לנטוש פצועים במוצבים
לכתבה המלאה

אישי למלחמה. לא נתנו נשק עד שאנשים חתמו, ולא חשבו על מלחמה. התורים היו ענקיים, ואמרו לנו ‘שריונרים לא צריכים נשק’ ויצאנו בלי. הנוהליים של מלחמה היו כאילו אין מלחמה”, סיפר ליבזון בכאב. למרות הכל, חזר ליבזון לשירות, חתם קבע והפך למפקד.

 

 

לטענתו, גם היום הממשלה מכשילה את צה”ל. “המצב כיום יותר טוב? אני עוקב אחרי הסדירים היום, גם היום יש דברים כאלה. מעמידים חיילים לדין על כך שמנסים לשמור על חייהם תחת אש בעזה. גם אז פעלו כך, רק כדי שלא יאמרו שהתחלנו במלחמה. אותם אנשים ממשיכים להיות בשלטון. אי אפשר לסמוך על פוליטיקאים ולא על אנשי צבא שרוצים להתקדם על פני החיילים הפשוטים”, הטיח ליבזון.

 

 

“שמחתי שנשארתי בחיים”

יצחק דרקסלר, שנפצע קשה מאוד כאשר הטנק בו תיפקד כתותחן נפגע מטיל ברמת הגולן והתלקח, מספר על המיתוס שהתנפץ, אך מתעקש כי למרות הכול ניצחנו. “זו הייתה שיא ההפתעה. לא יזמנו אך ניצחנו בגדול. נשבר המיתוס של משה דיין מששת הימים, וכך גם המיתוס שאיש לא יכול עלינו, ושהערבים זורקים את הנעליים ובורחים מולנו. זה נגרם בגלל ההפתעה”, הסביר.

 

דרקסלר, שהחליף עם פלוגת המילואים שלו את חטיבה 188 שנכחדה לגמרי, סיפר על חוסר ההכנה בצה”ל לטילים נגד טנקים. “מבחינת נשק היה לנו נשק מתוחכם, אך הרוסים ציידו את הערבים בציוד שלא היינו מודעים לו. כל פישר ירה כזה עלינו, ורבים נהרגו בבגדים אזרחיים. ניהלנו את המערכה במקום הסדירים, ורפול כמפקד אוגדה ממש כיוון טנקים. היו תותחים כקהלני וכוח צביקה, שעם שניים-שלושה נלחמו כמו חטיבה. מכאן הגיע הניצחון”.

 

דיין עם החיילים בשטח. “שיא ההפתעה” (צילום: דוד רובינגר) 

 

הוא המשיך וסיפר, כי “היינו בטוחים שנכנסים לקרב ‘זבנג וגמרנו’, לא הבנו מה קורה”. אך למרות הכל דרקסלר אינו כועס. “עם ישראל ניצח בגדול, הגענו לקרבת דמשק וקהיר ומשם ניהלנו משא ומתן. ההפתעה היא שהכתה בנו. לא כעסתי, ואינני כועס אישית. שמחתי שנשארתי בחיים, לצד ההמונים שנהרגו. רבים לא חזרו”.

 

“שלחנו אנשים למות”

מוטי פלד, מפקד חולייה טכנית בשריון, נפצע כאשר רסיסים חדרו לגופו. כמה מהם נותרו בו עד היום, אך המכה הגדולה הייתה הטראומה הגדולה אותה הוא נושא עד היום. “ירדנו על זחל”מים מבאר שבע עד לתעלה. נוכחתי כאיש טכני בחזית, שכל טנק שאנו מתקנים חוזר אחרי דקות בוער, וששלחנו אנשים למות. הסאגרים של המצרים צדו אותנו כמו ברווזים במטווח. איש לא הכין אותנו לזה”.

 

אך לא רק תמונה לגבי יכולותיו של האויב לא הייתה ללוחמים. “יצאתי על גבי טנק לבדוק טנק אחר שנפגע, ופתאום אני רואה שני טנקים מכוחותינו שמכוונים אלינו תותחים. לא היה לנו בטנק קשר להזהיר אותם, ולמזלנו הם זיהו אותנו לבסוף”.

 

פלד סיפר כי מבצרים החלו מתפוצצים בזה אחר זה בתחילת התנועה לחזית.

“רק לאחר מכן גילינו שבימ”חים עטפו אותם בניילונים. היה בלגן אדיר, במהרה נמחקה כל ההתרברבות והאופוריה של האנשים, שהיו בטוחים שתוך יום-יומיים אנחנו סוגרים את הסיפור”.

 

הוא חזר מהמלחמה עם הלם קרב, עליו התגבר רק לאחר כשנה, ולדבריו הכעס על המנהיגים עדיין קיים. “אם הייתי חוזר אחורה הייתי מצטרף למאבק להדחתם. התקווה היא שהילד שלי לא יחווה את מה שאני חוויתי. תמיד נחייה על חרבנו, אך אני מקווה לפחות תהיה ממשלה שתעשה את הדרוש ולא תתעסק בפוליטיקה קטנה – מה שממשיך לקרות, מאז ועד היום”.

 

 

 

 
סודות יום כיפור

דדו ודיין (צילום: לע   בוקר המחדל: “רק שלא יגידו”
  שש שעות לפני התקיפה, גולדה מאיר כינסה התייעצות דרמטית. מתקפת המנע “מושכת לב”, אז למה היא לא יצאה לפועל? לקרוא ולהצטמרר
 
  היום השני: “רוצים זמן למכות”
  24 שעות אחרי, גולדה כבר הרגישה כאילו עבר חודש, והכתה על חטא. רבין חזר מסיני: “המצב בסדר”. ישיבות של צמרת תחת ערפל קרב כבד
צילום: לע
 
אלוף שמואל גונן (צילום: שלום בר טל)   היום השלישי: לא יודעים כלום
  ברוך בצפון, בלבול בדרום. גולדה לא הבינה – איפה בדיוק אריק וברן? דיוני היום השלישי למלחמה משרטטים קווים לדמותו של הבלגן
 
  “לתקוף בארמון, לגייס בני 17”
  התוכנית לצליחת התעלה כשלה. גולדה רוצה נסיעה סודית לניקסון, מטרות התקיפה בדמשק על השולחן – “כמו שהם יתקפו את הבור ורדינג”
צילום: לע
 
משה דיין (צילום: לע   “אי אפשר לפנות, נשאיר פצועים”
  שר הביטחון העריך כי המטרה של הערבים היא “לכבוש את ישראל, לגמור את היהודים”, ואמר בייאוש ש”קו התעלה אבוד”, ולכן יש לנטוש פצועים
 
  תתעוררו, ההיסטוריה חוזרת
  הדילמות של גולדה, דיין ודדו הן אותן הכרעות שעומדות בפני נתניהו, ברק וגלנט. רון בן ישי מסביר את הקשר ומזכיר: אסור לחכות לדם
רון בן ישי (צילום: דודו אזולאי)
 
 

מראות המלחמה
 
 
צילום: דוד רובינגר
בדרך לחזית
צילום: דוד רובינגר
הפוגה
צילום: דוד רובינגר
מפקדי הצבא
צילום: דוד רובינגר
מהאוויר
 
צילום: דוד רובינגר
סואץ
צילום: ארכיון צה
סואץ
צילום: לע
רה”מ
צילום: לע
העיניים של המדינה
 
צילום: דובר צה
שיחת חיילים
צילום: דוד רובינגר
אפריקה
צילום: לע
מתחפרים
צילום: דוד רובינגר
קוניטרה